אנטוניו מיגל פינה הזהיר כי פתרונות אלה הם היחידים שיכולים לסייע בשימור עתודות קיימות באזור עד להשלמת ההשקעות המתוכננות למאבק בבצורת.

"אני רוצה להשאיר כמה רעיונות ודאגות לעתיד כי ההווה ממש קשה ויש רק שני דברים לעשות: לחכות שירד גשם ולחסוך. בטווח הקצר, זה כל מה שצריך לעשות".

אנטוניו מיגל פינה נזכר כי מערכת האספקה הציבורית הקיימת באזור "הספיקה" בעשרים השנים האחרונות כדי להבטיח את צרכי המעגל העירוני והיקפי ההשקיה, אך הדגיש כי התקופות היבשות היו בנות ארבע עד חמש שנים והנוכחית כבר נמשכת שמונה שנים.

מול תרחיש זה ביקש נשיא אמל מהאזור לאחדות להתקדם בהשקעות הדרושות, שצריכות לכלול, לטענתו, חיבור ממערכת סכר אלקווה לסכר בליצ'ה-אודלייט ועוד אחד לסכר סנטה קלרה.

עם זאת, פיתרון זה אינו המתאים ביותר לנשיא מועצת המנהלים של חברת הפיתוח והתשתיות אלקווה (EDIA), חוסה פדרו סלמה.

לדברי האחראי, שדיבר במהלך התערבות במהלך הכנסים, מערכת זו מיועדת למציאות מסוימת, ו"אם תתחיל למתוח את הרשת עוד יותר, תסיר ערבויות השקעה" מזו הנוכחית.

"זה לא החזון של מדיה, החזון של EDIA הוא להבטיח את האזור שהוא תשתיות ולתרום בידע ובפתרונות לגיאוגרפיות אחרות שנמצאות בקרבת מקום, בעצם סגר את קווי המים הלאומיים, ולכן משאבי מים שכבר בבעלות פורטוגל והם אינם נמצאים על נהר בינלאומי, מה שמעלה שאלות דיפלומטיות. ואז, יש הרבה מה לעשות", חשב.

בין נתיבי המים שזוהו הם, הוא ציין, נחל מונצ'יק, במערב אלגרבה (המערבית), נחלי אוירס ופרס-קוברס, יובלי הגוואדיאנה, באלנטז'ו, או נחלי ואסקאו ופופנה, באלגרבה, שיכולים לספק "מאה או כמה עשרות מטרים מעוקבים".

מאמרים קשורים:


המים