שנתיים לאחר תחילת הפלישה לאוקראינה ושנתיים לאחר הראיון הקודם שלו לחד שות פורטוגל, מרקוס קסטילו, הבעלים של Platinum Auto Sales, עסק לרכבי יוקרה באלמנסיל, הודה כי "הייתי מעורב רגשית מדי, ולמרות שידעתי שאעשה את זה שוב כשהכל ייגמר, עכשיו אני מבין מדוע ארגונים כמו הצלב האדומה קיים" מרקוס, שעבר לפורטוגל בשנת 2011, חזר קדימה לאוקראינה ברגע שהעימות התחיל בניסיון לעזור לכמה שיותר אנשים, כאשר ביקורו האחרון היה ביולי 2022, כשהחליט לסגור את המבצעים מכיוון שהוא עזר לכולם, הוא יכול לעזור
.עוד בשנת 2022, כשהחלה הפלישה, מרקוס חש את הדחף לעשות משהו באופן מיידי כדי לעזור. ללא קשר לאוקראינה כלל, מלבד שני עובדיו האוקראינים שעמם מעולם לא דן בפוליטיקה, כפי שהצהיר מרקוס עצמו, הוא קיבל את ההחלטה כי עליו לנקוט בפעולה מיידית. "לא היה לי מושג מה אני עושה כשעליתי לחברת תעופה עם 30,000 דולר במזומן ברכוש שלי". הוא אמר, "אפילו לא הייתה לי תוכנית."
כשהגיע למקום, הוא התמודד עם כשלושת אלפים נשים וילדים שרק ישבו מתחת לשמיכות, נראו מזועזעים וחיכו לסיוע. מרקוס גילה כי הוא עשה מאמץ לסייע לאלה שנראה כי הם זקוקים ביותר ושילם עבור הובלתם ולינה במלון בפולין. בסופו של דבר הוא שילם 6,000 דולר ליום עבור לינה של כ -150 אורחים. "הייתי אמיתי, לא ידעתי אוקראינית, אז שכרתי מתרגם, ופשוט התחלתי להכניס אנשים למלון. בשלושה ימים היו לי 150 איש".
לאחר זמן מה נאלץ מרקוס לבקש עזרה לאחר שהבין שהוא לא יכול להרשות לעצמו להמשיך לשלם 6,000 דולר ליום. צוות צילום מ- Good Morning Britain נשלח לזירה כדי לסקר את זה, והוא קיבל משבצת של עשר דקות בטלוויזיה האנגלית הפריים טיים. הוא העיר ואמר, "זה היה סיפור ענק", והוסיף כי לאחר מכן החל לקבל סיוע מחברים ואנשים אחרים. - הוצאתי 450 אלף, וכנראה שקיבלתי בחזרה שליש מזה בעזרה מחברים גדולים, אבל זה עדיין היה יקר במיוחד. הייתי צריך למכור כמה פריטים אישיים ולעשות להטוטנות רציניות, אבל הגעתי לשם בסופו של דבר", הוא הודה.
כל החוויות הללו, שבדבריו היו "משנות חיים" אכן הפכו חלקית ל"סיוט" כשהוא התחיל "לקבל שיחות מאנשים המבקשים כסף כל הזמן". מרקוס גילה ש"בהתחלה רק אמרתי כן, אבל אז עצרתי את עצמי לחשוב, ולבסוף הגעתי למסקנה שאין לי שליטה במה שאני עושה", והוסיף כי "הם פשוט התקשרו אלי בשביל כסף, הרגשתי רע להגיד לא, אבל גם התחלתי להרגיש קצת טינה אחרי זמן מה". מרקוס הסביר שהוא הזניח את חייו האישיים והמקצועיים במשך שלושה או ארבעה חודשים בגלל שהיה שקוע כל כך בניסיון לעזור לאחרים. "מהיום הראשון לא היה אכפת לי מהעבודה שלי, אבל בסופו של דבר נאלצתי לחזור אליה
".במבט לאחור אמר מרקוס שהוא היה מקבל החלטות שונות, כמו הצטרפות לארגון ולא לאפשר לצורך האימפולסיבי שלו לתת כל מה שהוא יכול, מבלי לקחת בחשבון את תוצאותיו, לנצח. הוא אמר, "אני מעריך שעשיתי את ההבדל בכך שעזרתי להרבה אנשים, היו ילדים שהכנסתי לאוניברסיטה, ואני אסיר תודה שעשיתי את זה", עם זאת, הוא גילה שאנשים אחרים פשוט קיבלו את העזרה והמשיכו לבקש עוד. מרקוס גם הזכיר שאחד הפליטים האוקראינים שעזר לו - אירינה וקארצ'וק - מאודסה בסופו של דבר היה עוזרו בפולין. אירינה התמודדה עם כל "הפוליטיקאים המושחתים בבריטניה וטיפלה בכל הוויזות" שכפי שמרקוס הדגיש היו "עזרה עצומה".
בנוסף לסיוע למשפחות רבות בפולין, הוא גם הביא משפחות לפורטוגל. עם זאת, בגלל מחסום השפה, מחסור באפשרויות תעסוקה, שכר נמוך והעובדה ש"רבות מהנשים פשוט התגעגעו לבעליהן ולא הצליחו להגיע", גילה מרקוס כי לכן "לא כל משפחה שעזרתי לה בסופו של דבר נשארה". מרקוס טוען כי הוא עדיין בקשר עם כמה מבני המשפחה שסייע להם, אחד מהם הוא ילד בן 10 שסייע לו להירשם לבית ספר פרטי לאנגלית ואשר המשיך לזכות בפרס התלמיד היקר ביותר, אותו הוא מתאר כ"מספק מאוד"
."אני תמיד מנסה לשים את עצמי בעמדה של אנשים אחרים - אני תמיד זוכר שכמה ילדים שוכבים בתעלה - וכאן במערב, אנחנו לוקחים את הדברים כמובן מאליו". כפי שאמר מרקוס, "זה טבע האדם להמשיך הלאה ולשכוח", אך מבחינתו חשוב מאוד להיות רגיש ולהבין מה אנשים אחרים
עוברים."עזרתי לכ-300 אנשים והייתי אומר שחייהם של 50 אנשים השתנו לנצח, באופן חיובי", אמר והוסיף כי "הייתי שם כדי לתת להם יד, אבל אני פשוט לא יכול לשאת אותם לנצח". יותר מ -200 אנשים נשלחו לבריטניה בעזרת מרקוס והתורמים האחרים, 100 משפחות נוספות פוזרו ברחבי אירופה, וכמה משפחות נשלחו לקנדה. "הסכסוך הזה נשכח. אנשים מתעייפים מלעזור, אך עלינו להמשיך לנסות כמיטב יכולתנו. המאמצים שלנו לא צריכים להיות בהכרח חומריים, אבל אנחנו רק צריכים לעשות מה שאנחנו יכולים.
מאמר קשור:
After studying Journalism for five years in the UK and Malta, Sara Durães moved back to Portugal to pursue her passion for writing and connecting with people. A ‘wanderluster’, Sara loves the beach, long walks, and sports.