על פי העבודה, שפורסמה בכתב העת האקדמי Human Rights Quarterly, חמש המדינות עם הציונים הטובים ביותר בהגנה על זכויות העובדים הן קנדה, שוודיה, ניו זילנד, נורבגיה ופורטוגל. חמשת הגרועים ביותר הם איראן, סוריה, צפון קוריאה, סין ועיראק.

בהצהרה נמסרה האוניברסיטה כי הנתונים הם חלק מהדוח השנתי לשנת 2023 של פרויקט הנתונים CIRIG HTS, "מערך הנתונים הגדול ביותר בנושא זכויות אדם בעולם".

"הפרויקט מדרג מדינות ברחבי העולם [195] מבחינת כיבוד זכויות האדם", המבוסס על "25 זכויות אדם מוכרות בינלאומיות", ובראשו שותף דיוויד סינגרנלי, פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת בינגהמטון, במדינת ניו יורק.

בהערכת זכויות העובדים נלקחים בחשבון נתונים על התאגדות, משא ומתן קיבוצי, קיומם של שעות עבודה, עבודת כפייה, עבודת ילדים, שכר מינימום, תנאי עבודה בטוחים וסחר בבני אדם.

הזכות להקים איגוד והזכות למשא ומתן קיבוצי "הן בין זכויות האדם הפחות מוגנות" ו"תמיד מופרות במידה מסוימת", כתבו החוקרים.

לדוגמה, ביחס לכבוד למשא ומתן קיבוצי, 51% מהמדינות קיבלו ציון אפס, כלומר הפרות נרחבות של זכות זו, ורק 16 "קיבלו שני", כלומר החוקרים לא מצאו שום אינדיקציה להפרה. במקרה של עבודת ילדים, הדו"ח מציין כי "כ -87% מהמדינות" ברחבי העולם רשמו מקרים של תעסוקה של ילדים ומתבגרים וכי "בשליש מהמדינות היו הפרות נפוצות".

"מחקרים קודמים מראים כי לא סביר שממשלות יגנו על הזכויות לשכר מינימום הולם, בריאות ובטיחות בעבודה, או מגבלות סבירות על שעות העבודה (כולל שעות נוספות מרצון) אלא אם כן העובדים יורשו להקים איגודים עצמאיים ולנהל משא ומתן קולקטיבי", אמר צ'ינגרנלי, שצוטט בהצהרה.

"הזכות להתאגד, לנהל משא ומתן ושביתה הן זכויות גישה. אם הם מוגנים, סביר להניח שכל זכויות העבודה האחרות יהיו מוגנות גם כן. אבל זכויות הגישה נמצאות בירידה ברחבי העולם", הוסיף.

סיגנרלי ציין כי בעוד שמדינות עשירות ודמוקרטיות מגנות על זכויות העבודה יותר מאחרות, אי השוויון הכלכלי גדל כמעט בכל מקום.

"הגלובליזציה הכלכלית הגבירה את התחרות בין המדינות, מה שהוביל את הממשלות להעדיף חברות לרעת עובדים בסכסוכים בין השניים", הסביר הפרופסור.

לדברי סיגנרלי, במדינות פחות מפותחות כלכלית, חברות חקלאיות, כרייה ומיצוי נפט גדולות עושות מה שהן רוצות ביחס לעובדים.

הוא גם אמר כי "חשוב לזכור שחברות ועובדים נוקטים בדרך כלל עמדות מנוגדות לגבי כמה תשומת לב מנהיגים עסקיים צריכים להקדיש למה שהעובדים רוצים מבחינת תנאי עבודתם", והוסיף כי הראשונים "בדרך כלל מעדיפים לחלק את רוב הרווח (...) לבעלי המניות ולא לעובדים".

קיומו של חוק עבודה תובעני במדינה יכול להוביל חברות לעבור דירה, אך סיגנרלי ציין כי לממשלה יש תפקיד להבטיח שלעובדים תהיה הזדמנות הוגנת להשמיע את חששותיהם.

"ללא מדיניות ממשלתית המגנה על עובדים, חברות יכולות לעשות כל מה שהן רוצות כדי להרחיק את האיגודים", הצהיר החוקר.