ההחלטה נובעת מתביעה שהוגשה על ידי הנציבות האירו פית שהאשימה את המדינה הפורטוגזית בכך שלא הבטיחה כי מספר גורמים ציבוריים, כולל ממשלות מקומיות ואזוריות וגופי בריאות, שילמו את חובותיהם המסחריים במועדים שנקבעו.

הנציבות האירופית, בעת הבאת התביעה, טענה כי תשלומים מאוחרים הם הפרה מתמשכת ושיטתית של הנחיה אירופית זו, המשפיעה לרעה על התחרותיות והכדאיות של חברות.

על פי פסק הדין, "על ידי אי הבטחת כי הגופים הציבוריים שלה יעמדו למעשה במועדי התשלום הקבועים בסעיף 4, סעיף 3, ובסעיף 4, סעיף קטן ב), להנחיית 2011/7/EU, הרפובליקה הפורטוגזית לא מילאה את התחייבויותיה על פי הוראות אלה."

ההנחיה האירופית ששימשה בסיס להאשמת הנציבות האירופית קובעת כי על המדינות החברות להבטיח כי גורמים ציבוריים ישלמו את חובותיהם המסחריים תוך 30 יום, כאשר ניתן להאריך תקופה זו עד 60 יום עבור גופים ציבוריים המספקים שירותי בריאות, כל עוד הם מוצדקים כדין.

עם זאת, בין השנים 2013-2022, כמה גופים ציבוריים פורטוגזים, כולל מינהל מקומי, גופי בריאות והאזורים האוטונומיים של מדיירה והאזורים האיים האזוריים, לא עמדו בעקביות במועדי תשלום שנקבעו.

ההליך לפני הליטיגציה החל בשנת 2017 כאשר הנציבות האירופית הודיעה לפורטוגל על הפרת חובות ההוראה 2011/7/EU. המדינה הגיבה בכך שציינה את מערך הצעדים שננקטו, אך הנציבות האירופית ראתה אותם לא מספיקים והוציאה חוות דעת מנומקת באוקטובר 2017.

לבקשת פורטוגל הושעה ההליך בין השנים 2018-2020 כדי לאפשר יישום צעדים חדשים. במהלך תקופה זו שלחה פורטוגל מספר דוחות לנציבות, אך העיכובים נמשכו

.

בית המשפט הגיע למסקנה כי למרות השיפורים במועדי התשלום במהלך השנים, פורטוגל לא הצליחה להבטיח עמידה יעילה במועדי התשלום. "העובדה שמצב התשלומים המאוחרים של גורמים ציבוריים בעסקאות מסחריות המכוסות בהוראה 2011/7 משתפר אינה יכולה למנוע מבית הדין לצדק להצהיר כי מדינה חברה לא מילאה את התחייבויותיה על פי חוק האיחוד", נכתב בפסק הדין.

פורטוגל הורתה לשלם את עלויות ההליך, כפי שביקש הנציבות האירופית. החלטה זו מדגישה את החשיבות של עמידה קפדנית במועדי תשלום בעסקאות מסחריות, במיוחד על ידי גורמים ציבוריים.

ההרשעה עשויה להוביל לבדיקת נוהלי התשלום של גופים ציבוריים בפורטוגל, ולקדם שקיפות ויעילות רבה יותר בתהליכים פיננסיים.