על פי המחקר "הערך הכלכלי של מים בפורטוגל", בשנת 2015, משקי הבית הוציאו בממוצע 1.3% מתקציבם על מים ושירותים נלווים (פסולת מוצקה ושפכים), ערך נמוך יותר בהשוואה למדינות אחרות. הגדלת התעריפים לא תהיה בלתי משתלמת עבור רוב המשפחות, נכתב במסמך.

הניתוח המשולב של הנתונים מצביע על כך שצריכת המים העירונית צפויה לגדול בכ -5.7% עד 2030. "כדי לשמור על הצריכה ברמה של 2022, מחיר המים יצטרך לעלות ב -25.7% עד 2030, תמורת 3.2 יורו בממוצע למטר מעוקב, שניתן לראות כערך הכלכלי של מים לצריכה עירונית", נכתב במסמך

.

מיגל גוביה, שדיבר לסוכנות לוסה, אמר כי על מנת להפחית את הצריכה יש צורך בקמפיינים רבים של מידע ומודעות, מאמצים שיצטרכו להיות מלווים בעליית מחירים, שלמרות שלא "משהו נעים" לא תהיה השפעה משמעותית "על הרוב המכריע של משקי הבית".

"אני גם מבין שמבקשים יותר מאלה שיש להם יותר", אמר והתייחס למה שכמה עיריות כבר עושות, כלומר העלאת מחירים בסוגריים הצריכה העליונים.

החקלאות, המגזר הצורכת הכי הרבה, תצטרך גם לעשות שימוש רציונלי יותר במים. צריך להתאמץ בכל החזיתות".

מיגל גוביה נזכר כי ההתקדמות הטכנולוגית הביאה לשיפורים בצריכת המים, שמכונות הכביסה כיום צורכות הרבה פחות מים, או שבחקלאות השביל זהה. "לפני 30 או 40 שנה ההשקיה השתמשה ב -14 אלף מ"ק לדונם, כיום היא משתמשת בארבעת אלפים מ"ק".

בחקלאות, הוא הדגיש, ערך המים גבוה בהרבה מהעלות ברוב המקרים, והסביר כי המחקר שימש לקביעת ערך מים, דבר שהיה חסר בפורטוגל.

ירידה של 20%

בסיס העבודה, אמר האחראי, הוא העובדה שבפורטוגל כמות המשקעים השנתית הממוצעת ירדה ב -20% בעשרים השנים האחרונות, וצפוי לרדת ב -10 עד 25% נוספים עד סוף המאה.

בנוסף לאחרים, למחסור במים תהיה השפעה ישירה על הפוטנציאל לייצור הידרואלקטרי, מה שייקר את החשמל, ו"יהיו לו השפעות מקרו-כלכליות משמעותיות, במיוחד על התוצר (בתרחיש של השפעות אקלימיות חמורות יותר, התוצר עלול לרדת ב -3.2%), בעלייה בשיעורי האבטלה והאינפלציה והידרדרות במאזן הסחר.

"יהיו לנו פחות מים, זה יהיה תהליך הדרגתי, למרות העובדה שבפורטוגל יש יותר גשם מאשר בכמה מדינות באירופה", ציין האחראי והדגיש שאם נשקיע בדרכים לא לאבד מים (יותר מאגרים) יכול להיות היצע גדול יותר. ללא השקעה, המדבר יתקדם ברחבי דרום המדינה, הזהיר.

"לא כל ההשקעות רווחיות וניתן לראות זאת בערך המים הזה", אמר והדגיש את החשיבות של "ניתוח עלות-תועלת טוב" של המדיניות הציבורית הנדונה, למניעת סיכוני בזבוז.

במילותיו של מיגל גוביה, שמצטט את חוות דעתם של מומחים, שימוש חוזר בשפכים מטופלים הגיוני באלגרבה אך פחות באזורים אחרים, מכיוון שלגובה המים הללו (מפעלי הטיהור, WWTP, קרובים לגובה פני הים) יש עלות.

תשואות טובות

כמו כן, שיפורים ברשתות למניעת דליפות יהיו יקרים מאוד. "זה לא אומר שלא כדאי להשקיע, זה אומר שלא נקבל תשואה נהדרת", הסביר.

העברות יכולות להיות פיתרון, והקמת מפעלי התפלה יכולה להיות גם אופציה, אם כי יקרה, במיוחד מכיוון שמדובר בביטוח במקרים של מחסור קיצוני, "אך זו לא יכולה להיות אסטרטגיה עיוורת".

מיגל גוביה מתעקש על "ניתוח שיטתי של איזו מהאפשרויות השונות כדאי". והוא מחזק: "זה המסר העיקרי, תגובות רציונליות ככל האפשר".